פסק-דין בתיק ת"א 48596-10-10

1.         עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף שהגיש התובע כנגד הנתבעים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2.         על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 13.11.2009, עת היה התובע בדרכו לעבודה, עצר את רכבו, רכב מסוג אופל מ.ר 6774236 (להלן: "רכב התובע"), בתחנת דלק "פז" ברמת אשכול בירושלים, על מנת למלא דלק ולבדוק שמן ומים. בעודו עומד מחוץ לרכב כשפניו לכיוון מכסה המנוע של רכבו, נסע רכב מסוג פולקסווגן מ.ר 5911222 (להלן: "הרכב הפוגע"), נהוג בידי הנתבע 3, לאחור ו"מחץ את ברכו השמאלית" של התובע בין שני הרכבים (ראה סעיף 5 לכתב התביעה (להלן: "התאונה").

3.         הנתבעות 1 ו-2 הינן מבטחות כלי הרכב בביטוח חובה - הנתבעת 1 ביטחה את רכבו של התובע והנתבעת 2 ביטחה את הרכב הפוגע.

4.         הנתבעות 1 ו-2 כפרו בחבותן.

הנתבעת 1 הכחישה בכתב ההגנה את אירוע התאונה ואף כפרה "שהתאונה היתה תאונת דרכים ברכב התובע" (ראה סעיפים 4 ו-6 לכתב ההגנהשהוגש מטעם הנתבעת 1).

מנגד, טענה הנתבעת 2, "כי מתיאור התאונה עולה, כי התובע עשה "שימוש" ברכב כהגדרתו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ומשכך, האחריות רובצת לפתחה של הנתבעת 1 בלבד" (ראה סעיף 8 לכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים 3-2).

4.1        בישיבת יום 28.04.2013 הודיעו הנתבעות 1 ו- 2 על הסכמה דיונית שהושגה ביניהן ולפיה "הנתבעת 1 תשא בשיעור 30% מנזקיו של התובע והנתבעים 3-2 ישאו בשיעור 70% מנזקו של התובע כפי שיקבע על ידי בית המשפט" (ראה פרוטוקול ישיבת יום 28.04.2013).

נוכח הסכמה זו תידון ותוכרע שאלת גובה הנזק בלבד.

הנכות הרפואית

5.         התאונה, אשר ארעה, כאמור, עת עשה התובע דרכו אל מקום עבודתו, הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה".

5.1        לתובע נקבעה תקופת אי כושר מלא מקסימאלית (90 יום) ובהמשך נקבעו לו נכויות זמניות- 30% מיום 11.02.2010 ועד ליום 31.05.2010,  15% מיום 01.06.2010 ועד ליום 30.10.2010.

5.2        בועדה רפואית לעררים מיום 16.05.2011 נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של  10% בגין הפגיעה בברך שמאל - נזק במניסקוס בצורה קלה לפי סעיף 48(2)זI לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, זאת החל מיום 31.10.2010.

על פי הוראת סעיף 6ב. לחוק מחייבת בהליך זה קביעת המוסד לביטוח לאומי, ככל שמתייחסת לשיעור הנכות הרפואית הצמיתה (10%), וזו תשמש יסוד ומסד להכרעתי.

הנכות התפקודית

6.         התובע יליד 15.05.1956, נשוי ואב לתשעה ילדים.

6.1        התובע, חסר הכשרה מקצועית, עובד מאז שנת 2000 כמנהל אחזקה בישיבה "יקירי ירושלים", עבודה, אשר על פי עדותו "כרוכה בין היתר במאמץ פיזי ניכר ובפרט מאמץ רב של הגפיים התחתונות".

6.2        בעדותו הראשית, אשר נערכה בתצהיר (ת/1) ציין התובע כי בעקבות התאונה הוא "סובל מנפיחות בברך, מקושי ניכר בהנעת הברך ורגל שמאל, מהגבלה בטווח תנועות הברך ומכאבים עזים בעיקר לאחר מאמץ". התובע על פי עדותו "מתקשה בעליה וירידה ממדרגות, אינו יכול ללכת למרחקים ארוכים, לא מסוגל לרוץ או לבצע עבודה הכרוכה במאמץ פיזי או עבודה עם עומס על רגל שמאל (ראה סעיף 16 ל- ת/1).

6.3        עוד העיד התובע (ת/1) כי כתוצאה מהפגיעה בברך שמאל הוא מתקשה לבצע את עבודתו כמנהל אחזקה בישיבה, המתפרסת על פני שטח גדול ובה מבנים בעלי 4-3 קומות, כאשר חלקם ללא מעלית, דבר המחייבו ב"הליכה למרחקים, מאמץ פיזי, התרוצצויות רבות, לחץ על הרגל וכן עליה וירידה במדרגות רבות" (ראה סעיף 22  ל- ת/1) ואך בשל מגבלותיו הרפואיות כתוצאה מהתאונה צומצמה משרתו "לשני שליש משרה" וכן "הוצמד" לו "עובד נוסף אשר מסייע לו בביצוע העבודות השונות" (ראה סעיף 23 ל- ת/1).

6.4        התובע ביקש לתמוך עדותו במכתב ממעסיקתו "ישיבת יקירי ירושלים", הממוען "לכל מאן דבעי", בו מתואר תפקידו של התובע, לרבות המאמץ הפיזי לו הוא נדרש וצמצום משרתו (ראה ת/15).